פיזיותרפיסטים ומאמנים – חברים או אויבים?

התייחסות למאמרו של השועל האדום

כפיזיו העוסק בספורטאים מענפי ספורט רבים, אני תומך בגישה שהציג אופיר לוי במאמרו "שועלים שואלים 2 – על נפחי עבודה, חוסר איזון ומניעת פציעות" בו הוא מדבר על תפקידי המאמן והפיזיותפריסט בתהליך השיקום והחזרה לכושר לאחר פציעה כנאמר במאמר "עבודת השיקום והקניית הידע להגעה חזרה לביצועי העבר, היא אחריותו הבלעדית של הפיזיו."

במהלך המאמר הקצר הזה אנסה לעשות קצת סדר ולענות על שאלות שחוזרות על עצמן לגבי "הפרדת הרשויות", להסביר באופן כללי מהו תפקידו של הפיזיו וכן תפקידו של המאמן, ולהציג את החשיבות שבהפרדת התפקידים לצד החשיבות הגדולה של עבודה משותפת.

תפקידו של המאמן הוא להקנות למתאמן את המכניקה הנכונה האינדיווידואלית עבורו. מכניקה נכונה זו, תביא באופן פסיבי ל"מניעת פציעות" הפועלת 24 שעות ביממה, מעצם העובדה שהמתאמן זז בסנכרון עם יכולותיו וצורת גופו. מניעת פציעות אקטיבית באמצעות בידוד אזורים כואבים בגוף היא מאמץ שלילי, המונע מהמתאמן והמאמן להגיע לגבהים חדשים ומשאיר אותם ב"מה שבטוח" – דרכי העבר ותעודות הביטוח שישאירו אותם בליגה נמוכה יותר ולא יאפשרו טיפוס מוצלח במעלה ההצלחה.

כפיזיו, תפקידי הוא לטפל באותם אזורים פגועים, לשקם ולהעניק למתאמן את הידע והכלים להגיע חזרה לביצועי העבר, לאחר התהליך השיקומי. זוהי עבודת הנמלים שנדרשת לאחר הפציעה, ביסודיות וסבלנות רבה. במהלך תקופת השיקום, ניתן לשלב באופן מבוקר ומדוד תרגילים וטכניקות ממקורות הפיזיותרפיה, כגון חיזוק שרירים ספציפיים, תרגילי יציבות ובקרה תנועתית. אך אלו רק נדבכים קטנים בתוכנית השיקום הכוללת, שמטרתה להחזיר את המתאמן לפעילות במלוא כושרו.

אז מה לגבי הפרדת התפקידים? ומה בפועל חשיבות הפיזיו?

חשוב לציין כי הפרדת התפקידים בין המאמן והפיזיו במהלך תהליך שיקום הפציעה היא קריטית לטיפול מיטבי ויעיל. כל אחד מהם תורם את המומחיות והידע היחודיים שלו לטובת החלמתו המלאה של הספורטאי. בתהליך שיקום הפציעה, יש להעביר את עיקר האחריות לשיקום אל הפיזיו המומחה, ולא להסתפק רק בליווי של מאמן הכושר. ישנן סיבות רבות ופה אנסה להציג כמה מהן:

ראשית, לפיזיו יש הכשרה אקדמית וקלינית ייחודית ועמוקה בהבנת מבנה הגוף והתהליכים הפיזיולוגיים המתרחשים בעת פציעה ושיקום. הם בקיאים בטכניקות טיפול מתקדמות, ניתוח תנועתי מדויק ויכולת אבחון וזיהוי מקור הבעיה. מאמני כושר, איכותיים ככל שיהיו, ויש כאלה ברמה מדהימה (אמנם מיומנים באימונים ותנועה), אך הידע הרפואי-טיפולי והניסיון בשיקום פציעות מורכבות אינו משתווה לרמה של הפיזיו.

כמו כן, הפיזיו מצויים בקשרים הדוקים עם גופים רפואיים אחרים כמו רופאים ומנתחים, ויכולים לקבל ייעוץ ממקורות מקצועיים במקרה הצורך, לטובת טיפול הוליסטי בפציעה על כל היבטיה. לפיזיו גם יש היכרות עם תסמינים משניים או פגיעות נלוות שעלולות להתרחש כתוצאה מפציעה.

נקודה חשובה נוספת היא, שבמהלך השיקום ישנם שלבים בהם נחוצה הפחתת עומס פעילות והגבלות מסוימות מהמתאמן, על מנת לאפשר ריפוי נכון של הפציעה. פיזיו, כבעל מקצוע טיפולי-רפואי, יהיה נכון יותר מאשר מאמן להיות זה שמציב גבולות ואוכף משמעת בשלבים אלה. לפיזיו יש גם יתרון בטיפול בגורמים הפסיכולוגיים והתפקודיים הנלווים לפציעה, אשר לעתים קרובות עלולים להיות גורמי משנה מכריעים להחלמה. הם מיומנים בניהול כאב, חרדה ומצוקה על רקע הפציעה.

אז איך למעשה נסכם את תפקידו של הפיזיו?

כאמור, תפקידו של הפיזיו הוא להתמקד בטיפול ישיר בפציעה ובתהליכי הריפוי הפיזיים והתפקודיים. הפיזיו אחראי על אבחון הפציעה, הערכה מדויקת של היקפה ומידת החומרה, וגיבוש תוכנית שיקום מקצועית ומבוססת ראיות. הטיפולים השונים כוללים טכניקות פיזיותרפיה למיתון הכאב והדלקת, חיזוק שרירים ספציפיים, שיפור טווחי התנועה ושחזור המוטוריקה הנכונה באזור הפציעה. הפיזיו משגיח על התקדמותו של הספורטאי בכל שלב ומכוון את החזרה הדרגתית לפעילות.

ומה לגבי המאמן?

תפקידו של המאמן הוא לשמור על רמת הכושר הכללית של הספורטאי, לשמר ביצועים על פי היכולת והדרישה ולשמר את הטכניקה במהלך תקופת השיקום ולהכינו לחזרה מלאה לאימונים ולתחרות בסיומה. המאמן ממשיך לאמן את המרכיבים שאינם קשורים ישירות לפציעה, כמו כושר גופני כללי, יכולות טכניות ומנטליות. הוא משמר את הידע והמיומנויות של הספורטאי בתחום הספורט הספציפי שלו. במקביל, המאמן גם מלווה את הפיזיו ונותן משוב וחוות דעת ביחס להתקדמות הספורטאי והשפעתה על הביצועים העתידיים המצופים.

אז אם "הפרדת הרשויות" כל כך חשובה, מדוע יש צורך בעבודה משותפת?

שיתוף הפעולה והעבודה כצוות בין פיזיותרפיסט ומאמן כושר הם קריטיים להשגת שיקום מוצלח של ספורטאי שנפצע, וחזרתו לתפקוד מלא ולזירת התחרות. הנה כמה מהנקודות החשובות בנושא הזה:

גישה כוללנית ורב תחומית – שילוב הידע והמומחיות של הפיזיותרפיסט הטיפול בפציעה והשיקום הפיזי והמאמן (אימונים, טכניקות ספציפיות לענף הספורט, ההיבטים המנטליים וההכנה לתחרות) מאפשר התמודדות מקיפה עם כל ההיבטים הנוגעים לשיקום הספורטאי.

תיאום מושכל של תוכניות האימון והשיקום – על ידי תיאום והידברות צמודים, ניתן למצוא את האיזון הנכון בין אימוני הכושר הכלליים לבין הפעילויות השיקומיות הממוקדות
בפציעה. כך נשמרת רמת הכושר הכללית תוך מזעור סיכוני החמרה או פגיעה חוזרת.

משוב והערכה רציפים – המאמן מעניק משוב חשוב לפיזיותרפיסט לגבי ההתקדמות בתפקודים ויכולות ספציפיות. הפיזיותרפיסט מזין חזרה את המאמן לגבי הגבולות, המגבלות ושלבי ההתקדמות הצפויים בשיקום עצמו.

תמיכה נפשית ומוטיבציה – כאשר הפיזיותרפיסט והמאמן פועלים בתיאום כצוות אחד, הם יכולים להעניק לספורטאי ביטחון, תמיכה וחיזוקים מצד גורמי המקצוע השונים בזמן תקופה מאתגרת זו.

תכנון מוקדם של החזרה לתפקוד מלא – שיתוף הפעולה מאפשר לצוות השיקום והאימון להתחיל לתכנן ולהיערך בצורה מושכלת ויסודית לקראת שלבי ההתקדמות הבאים של הספורטאי – החזרה המלאה לאימונים, התאקלמות מחדש לדרישות הענף והכנה רגשית ופיזית לקראת אתגרי התחרות.

שמירה על מקצועיות ועל תהליך בר-קיימא – כאשר הפיזיותרפיסט והמאמן מכירים בתחומי המומחיות והאחריות השונים שלהם, ומסייעים זה לזה תוך שמירה על כללים ברורים, שומרים על אמון הדדי ומקצועיות לאורך התהליך המורכב.

כחלק מעבודת הצוות ישנה חשיבות מכרעת של המאמן לקבל ולהבין את הפיזיו, גישתו ואופי עבודתו. ומנגד על הפיזיו לנהוג באופן דומה. בשיתוף פעולה מלא, מסודר ומקצועי יש להשאיר מקום להבנה של שני הצדדים ואף לטעויות ולעבוד בצורה הבטוחה ביותר עבור הספורטאי ללא משחקי אגו. כמו כן גם על הספורטאי גם לא להתקבע על גישה אחת או אופי עבודה יחיד ללא פתיחות ראש והבנה של מעטפת מקצועית שלמה על מנת ליצור סינרגיה אמיתית.

בראייה רחבה, שיתוף הפעולה הצמוד בין הפיזיו ומאמן הכושר בתהליך השיקום, על בסיס הפרדת התפקידים והתחומים, הוא שמאפשר לספורטאי לחזור במהירות ובבטחה לשגרת האימונים והתחרויות, תוך שמירה על רמה גבוהה ובריאות ארוכת טווח.

מה נפיק מכך?

ישנה חשיבות עליונה להפרדת התפקידים בין הפיזיו ומאמן הכושר, יש להציב את הגבולות הנמתחים בין האימון ובין השיקום ולהשאיר את תחום מקצועות של כל איש צוות באופן בלעדי בנוסחה מאוד פשוטה – פיזיו שיקום, מאמן – אימון. אך יש לזכור! כי למרות ההפרדת התפקידים, נדרשת עבודת צוות הדוקה בין המאמן והפיזיו. שני הצדדים חייבים לתאם ציפיות, לקיים תקשורת פתוחה, וליצור סינרגיה בין התוכניות השונות שהם מגבשים עבור הספורטאי. כך מובטחת גישה כוללנית לטיפול ולשיקום, המבוססת על ראייה מערכתית וכוללת הן את ההיבט הרפואי-פיזיותרפי והן את ההיבט האימוני והביצועי.